ביקור בצפון אברקסס
את המקצוע התחלתי במסעדת ברונו ז"ל של אייל שני.לאחר לימודיי ולקראת הסטאז',חשבתי לאן פניי מועדות.על אייל שני כבר שמעתי ועל מעלליו ב"אוקיינוס",אז גם שני נבחר בעיתון ניו יורקי ברשימה של השפים המעניינים בעולם.
משהו קסם לי בכתיבת התפריט הפיוטית כל כך,באופן חשיבה הביזארית שלו, כמו שלמשל ביקש להופיע בכתבה בעיתון ,כשהוא בתוך מוסך מכוניות מתחת לרכב שהורם על הג'ק.הסגנון,הפשטות והישראליות כנראה עשו לי את זה.אז את הסטאז' שלי עשיתי בברונו ,שהייתה מסעדה כשרה וכך סללתי את המשך דרכי במסעדה זו לשנים הראשונות.
במשך זמן רב התבוננתי בתפריטיו של אייל שני בהערצה ועם זאת גם בגיחוך,על ההשתפכות המילולית-"שישליק לא משופד של אנטריקוט שמתבוסס במיציו",שלאחר תיאור כזה חשבתי לעצמי מה זה בכלל המילה הזו שישליק?,"קישואים צעירים מאודים במי ים","פרפום של עוף ממרעה חופשי עם עשבים מהרי ירושלים שנקטפו עם שחר"(מרק עוף)או "מוסר בשלולית בויאבז".
אם לי זה קסם בתור טבח,אז התיאורים הללו יקסימו כל חובב אוכל.
אך חלפו השנים ולאחר ההבנה כבר שהחצילים הם לא מיריחו,הפלפלים לא שרופים בטבון של עצי הדרים אלא בתנור ומי ים לא סחבתי למסעדה כל בוקר,גיליתי את סוד קסמו של אייל שני -בבסיסו אוכל פשוט שמתבסס ברובו על ירקות ועל לחם שכל זה משולב עם טבון.בכל מסעדה בה היה אייל שני היה טבון.כל מה שהיכנס לטבון ייצא טעים.הירקות נחרכים ומקבלים טעם טוב,עופות נצלים בו מצוין.אני במילואים הכנתי פיצה בטבון וזו הייתה הפיצה הטובה ביותר שטעמתי אי פעם.
אייל שני החזיר את עצמו בחזרה למירוץ לאחר פתיחת הסלון,צפון אברקסס,השתתפות בתוכנית מסטר שף שקירבה אותו עוד יותר לכל בית בישראל ואת "המזנון",דוכן של הכל בפיתה.
אז חמוש ברצון טוב לאווירה ואוכל בסגנון פלצנות פשוטה שאותה אני כבר מכיר,הגעתי לצפון אברקסס.
המלצרים מסבירי פנים,המסעדה לא גדולה,השתייה היא או מיים או אלכוהול ואם תרצו יין לבן אז הוא יגיע בטמפ' החדר.
כמיטב המסורת של אייל שני,על השולחן ניירות חומים גדולים במקום מפות שעליהם פיזרו לנו מלח ים אטלנטי.
ולאוכל-למרכז שולחן הגיעה כרובית תינוקת,כרוב סגול תינוק,סלק חרוך חתוך לקרפצ'ו,כולם נחרכו בטבון,כבר דיברנו על זה.אין מה לצפות יותר מידי.הכרובית היא כרובית,הייתה טעימה ורכה.הכרוב נאפה הרבה זמן עד שקיבל טעם של חמין והסלק נחרך מידי ולא קולפה קליפתו החיצונית מה שנתן קרסט שרוף מאוד והרס את המנה.אכלנו פיתה עם שרימפס ואיולי שהיה טעים ולחלק מהסובבים את השולחן היה מעט מוזר שהשרימפסים חלוטים וקרים.
פיתה עם שווארמה שברובו שומן טלה לא נימוח ושווארמה טלה שלשם שינוי נחה בצלחת עם טחינה טובה ועגבניות צלויות(בטבון),היו סבירים.
סלט העיר העתיקה שבו היו קולורבי,מלפפון,עגבניה חתוכים גס וגבינת עיזים.המקבץ הזה עלה יותר מהשווארמה בפיתה.
חוץ מזה לחם עם קרם פרש,פיצה עם קרם פרש,הסלק עם קרם פרש,קינוח עם קרם פרש.הכל עם קרם פרש.
הסיומת הייתה חלשה עד אידיוטית.לאחר קינוח של עוגת פאדג' שוקולד,הזמנו גם כן "טוסט חלה,תותים,גבינת עיזים מעט מלוחה נמסה וקרם פרש".היה נשמע מגרה ,אבל רק נשמע.זה היה למעשה פרוסת חלה עם ריבה וקצפת בצד.
לסיום-מה זה "לחם אבוד חרוך במחבת,גבינה מהעמקים שיושנה שעתיים נמסה מעליו עם שחלות עגבניה מלטפות ופלפל סודני,ירוק,חריף,קלוי,מקולף,מגולען,פרוס וחתוך שעוטף בבשומת נעימה"-פרוסה של גבינה צהובה,עגבניה ופלפל חריף,שזה בדיוק מה שאני אוכל עכשיו.
בשביל שלא יישאר טעם חמוץ בפה,הנה מתכון לקרם פרש-
3 כפות יוגורט
מיכל שמנת מתוקה
מערבבים שמנת ויוגורט,מניחים בקערה מכוסה בחוץ ל24 שעות.תתקבל תערובת סמיכה שלאחר מכן יש לשים במקרר לעוד 24 שעות,להתייצבות והסמכה
ועוד דבר-בתמונה התחתונה,נסו למצוא את אייל שני.לכל הפותרים,יוגרל סוף שבוע נעים.
תגובות