ילדי המחר
הילדים שלי גדלו עם סכין ביד,מה לעשות שאבא שלהם כל הזמן במטבח,גם מחוץ לעבודה. כשאני מגיע הבייתה הם ישר קופצים עליי ואומרים שהם רעבים,במקום השניצל של אמא,יש השניצל של אבא. מגיל קטן הם ניגשים לבישולים ומתעניינים,אוהבים ללוש בצק,לערבב וכמובן ללקק.אני דואג להעשיר את עולם הטעמים שלהם,שיטעמו מהכל,לא חייבים לאכול, רק לטעום.ירקות זה תענוג אצליהם,פירות זה לרוב הקינוח שלהם. יש במיוחד בשבילהם סכין קרמית שבה הם משתמשים.לשקד כבר יש סלט קבוע שהוא חותך,סלט עגבניות,לפעמים עם מלפפון,לפעמים עם כוסברה.הוא בוזק שמן זית,מפזר מלח,מערבב וטועם אם הצליח לו. בשנה האחרונה יש לשקד תשוקה עזה להכנת אוכל,הוא מבקש להכין דברים לבד ושואל אותי כל הזמן אם אני רעב,בשביל שיוכל להכין משהו לאכול. בוקר אחד הוא מגיע עם צלחת מקושטת של חסות ועלים ופרוסות נקניק במרכז,הוא חותך,מסדר ומצלחת מנה ומגיש לנו למיטה.אחר כך עוד צלחת עם חסות ועגבניות ולבסוף קינוח-בננות וקלמנטינה עם קוביות שוקולד,מסודרות באופן מופתי,פרזנטציה יפהפיה.הוא ניגש שוב למטבח ומנסה לאלתר דברים שלא מצריכים בישול ואז גם אומר לי שצרי