במסעדת המלון במונקו פתחנו את הארוחה עם מרק אפונה נחמד ורביולי סרטנים עדין. במסעדות כאלו כל המלצרים הם מבוגרים,מקצוע מכובד שעובר מאב לבן. מלצר בגיל העמידה הגיע לשולחננו עם עגלה ועליה פילה סלמון כבוש שלם וברוב הדר פרס אותו מול עינינו המשתאות והשואלות ,האם לא חלף מן העולם מנהג זה.מסתבר שלא.לאחר דקות ארוכות של פריסה אינטנסיבית,הגיש המלצר צלחת עם פרוסות הסלמון לכל סועד,יחד עם פלח לימון,איולי ולביבת תפו"א חביבה. דגמנו ריזוטו קטן של פטריות ז'ירול עם פרמז'ן,תוך כדי שאנו מעירים על האוכל הצרפתי הקלסי המקובע שלא סוטה ימינה ושמאלה,כמו הריזוטו שהוא טעים אך חד מימדי ונטול מעוף. מנת הבשר בארוחה הייתה קוט דה בף,למעשה אנטריקוט שאיתו הגיע תפריט חרדלים מכל מיני סוגים שילוו את הבשר.אני בחרתי בחרדל עם ג'ינג'רברד,בטעם עוגיות ג'ינג'ר. לקינוח קיבלנו סופלה,לא פונדנט,מאפה אוורירי מאוד עד שרוב תוכנו היה ריק ולווה עם ריח ביצים קליל שלא עינג במיוחד. יחד איתו הגיעו מרמלדה ומרשמלו בניחוחות של פרחים כמו יסמין ולוונדר,שכל ישראלי שיטעם דבר כזה יגיד שיש לזה ריח של מטהר אוויר.
