יפן יומן מסע-אוסקה והירושימה
מוקדם בבוקר אנוכי ושירי קמים ותופסים את הרכבת לאוסקה.בין קיוטו לאוסקה המרחק לא רב,זה בערך כמו ליסוע מחולון לנתניה,יש אפשרות ליסוע ברכבת השינקנסן והנסיעה אורכת כרבע שעה,אנחנו בחרנו ליסוע ברכבת הרגילה,נסיעה של כ-40 דקות. באוסקה התחנה הראשית היא ענקית, סדר גודל של שדה תעופה,מלא מסעדות וחנויות מתוקים,דליקטסים ועוד.מצאתי שם בסופרמרקט מוצרים שונים של יוזו מריבה,סודה,מיץ טבעי ורטבים מבוססי יוזו,קניתי כמה מהם ויצאנו העירה.
אוסקה קצת שונה במראה מטוקיו ומזכירה לי יותר את מנהטן-הרחובות רחבים מאוד,הכבישים רחבים יותר,גורדי שחקים לרוב ונהר אחד גדול שעובר דרכה.
הגענו למרכז העיר,לחנות נעלי מיזונו,6 קומות של נעלים, לכל ענף ספורט הקומה,הנעל והאקססוריז שלו,שירי אלופת כדורשת פינטזה על נעל ספורט איכותית ורכשה את הדגם החדש ביותר,כאלו שנבחרת הכדורעף של יפן נועלים.
הייתי חייב לצלם את השירותים בבניין של מיזונו, בידה עם הרבה כפתורים וכיור שגם בו מורידים מיים כמו בבית שימוש.
ממרכז העיר נסענו ברכבת דרומה לאוסקה אקווריום,מבנה עם אקווריום מרשים ואוסף דגים וחיות רבות.
בצמוד לאקווריום ישנו גם גלגל ענק,גבוה מאוד שמתצפת על כל העיר וניתן לרכוש כרטיס מוזל שמשלב את הגלגל ענק והאקווריום יחדיו.
האקווריום מכיל 7 קומות,מתחילים מלמעלה דרך מנהרה שקופה דרכה אפשר לראות כרישים ושאר דגיגונים שוחים להם בשלווה.
בתחילה יש מתחם של דולפינים, כלבי ים ופינגווינים.
בהמשך יש אקווריום אחד ענק שחולש על כל הקומות שם נתגלה לעינינו כריש לוויתן ענקי, כרישים מסוגים שונים, חתולי ים ועוד הרבה דגים קטנים ומגוונים.
היה גם פינת ליטוף- כרישים קטנים וחתולי ים שניתן ללטף במיים רדודים, למרות חשש קל ליטפתי כריש וחשתי בעור קשה ומחוספס מאוד והחתולי ים לעומת זאת עם עור חלקלק מאוד.
לקראת סיום יש קומה של משחקים שונים ומעין מוזיאון קטן לכרישים עם הסברים על שיני הכריש ועל האנטומיה שלו.
משם יצאנו מיד לגלגל הענק, שם יש שני כניסות-לתא עם רצפה שקופה ולתא רגיל עם רצפה אטומה.
כמובן רצינו תא עם רצפה שקופה, אך ההמתנה לאלה לוקחת כחצי שעה אז ויתרנו ועלינו מיד בלי המתנה לתא רגיל.
כשמגיעים לגובה המקסימלי ניתן לצפות סביב בכל אוסקה,בגשר התלוי הנחשב ארוך בעולם, לנמל של אוסקה ולים הרחב.סיבוב שלם לוקח כעשרים דקות, נחנו,נהננו ופנינו לכיוון קניון בסמוך לגלגל ענק.
בקניון היו הרבה דוכני אוכל פשוטים, גילינו חנות פופקורן ב32 טעמים, בחרנו פופקורן של חלפיניו שהיה חריף מאוד אך גם טעים וקנינו עוד נשנוש בדוכן אחר, פריכית אורז שטוחה עם פצפוצי אורז תפוח, ביצת עין, איולי ורוטב טריאקי, קומבינציה די מוזרה שאני לא יודע גם איך קוראים לדבר הזה אבל היה מעניין וטעים עם מרקמים שונים ומתפצפצים.
לקראת ערב חזרנו ברכבת לקיוטו לישון במלון קפסולות.
יום למחרת נסענו להירושימה, נסיעה ארוכה של שלוש שעות, היד ושם של יפן.
אז לא, לא נשארו גופות שרופות ברחובות והירושימה השתקמה לה.
מיד כשירדנו מהרכבת ניגשה אלינו בחורה ששאלה לאן פנינו מועדות וכיוונה אותנו לאוטובוס של jr שעוצר בכל האטרקציות שבעיר, שזה מסתכם במקדש, מרכז העיר ואתר ההנצחה לקורבנות מהפצצת אטום במלחמת העולם השנייה.
מעבר לאלה, יש רכבת שמובילה לכיוון מקדש מיאג׳ימה שנמצא על אי, תחנה שהשארנו לסוף.
לקחנו את האוטובוס לכיוון אתר ההנצחה, הכניסה שם היא בסכום סמלי ביותר, 2 שקלים.
במוזיאון הציגו בהתחלה צילומים של פטריית העשן שיצרה פצצת האטום ממרחקים שונים, פטרייה ענקית שמ6 ק״מ ועד 30 ק״מ נראתה אמיתנית וקרובה כל כך.
מודל המדגים את מרכז הפיצוץ ורדיוס ההרס
השעון שעצר מלכת ברגע הפיצוץ
הוצגו בין היתר שרידי בגדים שנשארו על גופות, שעון שנעצר בדיוק בשעת הפיצוץ, רעפים מבתים שנמסו והותכו, כמו גם בקבוקי זכוכית, אבנים וסלעים.
אני לא ארחיב מידי על מראה הזוועות שהוצגו שם אך לבסוף צילום גדול על הקיר של חורבן העיר ובתחתית התמונה צמח שגדל באיזור עם כיתוב לידו שאומר שציפו ש70 שנה לא יגדל במקום שום דבר, ולאחר חודשיים צמח לו הצמח הנ״ל מה שהפיח תקווה לכולם.
חתיכות עור מבני אדם
סלעים שעזרו לפענח באמצעותם את מרכז הפיצוץ
סלעים מותכים מהחום
מל ההרס צמח אחד שצלח וגדל
באיזור המוזיאון ישנה אנדרטה להנצחת הקורבנות וישנו מבנה אחד ששרד את הפיצוץ, 150 מטר מהפיצוץ והוא היחיד שנשאר שם עומד עד היום.
לאחר כל העצבות והאבל חזרנו לתחנת רכבת, בואנו לאי איצוקושימה.
המבנה ששרד את הפצצה
מרחק קצר מהתחנת רכבת שבה יורדים לאי יש מעבורת שגם כן תופסת בכרטיס הjr, מעבורת שמגיעה עד לאי המיועד.
האי מכיל מקדשים, מלונות ודוכני אוכל בסביבה פסטורלית , צבאים מתהלכים ברחוב בין העוברים והשבים.
האי ידוע בהיצע של אוייסטרים ואחד הדברים הראשונים שקנינו באי הוא מעין גליל בצק שעשוי מאוייסטרים שנאפה מעל גריל.האמת, היה מגעיל ביותר עם טעם ימי חזק, האכלנו בזה את אחד הצבאים מה שגרם לצבאים ללכת אחרינו ואף לריב עלינו את מי נאכיל.
דגמנו גם כן את הטייאקי, אותו מאפה אהוב בצורת דג עם מילוי של שעועית וגם ניגשנו לדוכן של אוייסטרים שנעשו על הגריל בפשטות עם מעט פונזו,טרי טרי וטעים טעים.
הגענו למקדש מיאג׳ימה,מקדש ששערו נמצא בתוך המים כשיש גאות בים ובשהים בשפל ונסוג לאחור אפשר להגיע רגלית עד אליו.גם כן המקדש עצמו מושפע מהגאות ושפל ולפעמים מוקף מים ולפעמים לא.
הגיע הערב, חזרנו חזרה במעבורת ומשם חזרה ״הבייתה״ לקיוטו.
כאן השתנתה האווירה וגם האוכל לכיוון הסיני, כאן היה דים סאם, ברווז פקין, מנות נודלס ועוד.
כאן גיליתי שיש טפיוקה שחורה וקיט קאט ווסאבי.
אכלנו דים סאם מצוין של בשר עם ציר חם בפנים שפרץ החוצה
אחרי יוקוהמה חזרנו חזרה לטוקיו,מדושנים ומרוצים לעוד יומיים אחרונים של בילויים,צפינו ב"מלחמת הכוכבים" בקולנוע ענק עם פרסומות חמודות ודמויות מנגה, אכלנו עוד ועוד סושי, רחצנו לנו במרחצאות המלון סטייל האונסנים.
הגעתי לחנות דגים עם סחורה יפהפיה של דגים ופירות ים ושמנו לב שמהחנות הגיעה כל הזמן סחורה לסושיה צמודה ששם אכלנו.
ביקרנו גם בפארק ueno, לגמנו קפה בסטארבאקס וצפינו על המזרקה שבפארק, ראינו שם גם מקדש מזהב וגם אדם מבוגר שיצר ציורי חיות בעזרת מיים וספוג.
גם חנות של ג'ואל רובושון הייתה שם
הגענו לעוד חנות אלקטרוניקה רבת קומות, התמסרנו לכל הגאדג'טים שמענגים את הגוף,יש גם כאלה מוזרים כגון חיזוק הלסת או הלחיים שנראה מגוחך ביותר
...וזהו,נגמר לנו הזמן.הטיול הכה פורה, מענג ,מטריף חושים ומתיש כאחד,הגיע לסיומו.נאלצנו להיפרד מטוקיו לקראת הערב, נסענו לשדה התעופה האנדה, שדה תעופה מרשים,כשהגענו ארצה קראתי על דירוג עולמי של שדות תעופה ושדה התעופה האנדה הגיע לעשירייה הראשונה ואפשר להבין איך.שדה התעופה רחב ידיים, היה מואר וססגוני, יעיל ומהיר,אך לא זה מה שהכי מעניין.ישנה קומה שלמה של מסעדות שבנויה כמו רחוב ורק צריך לבחור היכן לשבת ולשרוף את הזמן עד לטיסה.אז כמובן שבחרנו בראמן בשביל סוף טוב, שירגיע אותנו לקראת טיסה ארוכה של 18 שעות.
עם הרבה חוויות,טעמים והתנסות אנו חוזרים הבייתה רגועים מאוד, כל כך רגועים שפתאום בארץ הכל נראה לנו רועש, מעצבן וגס,מה לעשות,אנחנו לא יפן.
לסיום סיומת אני אקדיש בהמשך עוד פוסט אחד לתמונות וכמה חוויות נוספות.
שירי עושה סדר
תגובות