הכל בראש
אז אוקיי,ישנים כל השבוע בשטח שהוא למעשה מדבר עם חול "פודרה",שנכנס לכל חלק בגוף,תחת כיפת השמיים,בחום לוהט של אוגוסט.אנשי מילואים יודעים לדאוג לעצמם טוב מאוד,איפה שהצבא מעלים עין,החיילים משלימים את החסר.כך למשל,חיילים הגיעו מוכנים עם אוהלים מהבית,כשאחד מהם הצטייד במזגן,כן ממש מזגן,שאותו חיבר לאוהל.תענוג.גם כן גנרטור אזרחי היה שם בשביל תאורה והטענת טלפונים,שמשיה,כיסאות נוח ומקפיא של ארטיקים לאחסן משקאות קרים וחטיפים.
האוכל לא שונה מזה היום יומי שאני פוגש.אז במקום פטה כבד,היה ממרח צמחי,במקום סשימי טונה, טונה משומרת או סלט טונה,במקום פולנטה תירס,תירס משומר.
גם כאן המילואימניקים דואגים לעצמם-יום אחד עושים על האש,יום אחד פיצות.
ברגע שאני נכנסתי למקצוע הטבחות סופחתי למטבח לבשל לפלוגה שלי,בתמורה לזה שלא אעשה שמירות וסיורים.
אין מה לעשות,טבחים בצבא לא גאוני בישול,במיוחד אם מכינים חמין לשבת ודואגים לערבב אותו כל שעה עד שכל החמין מלא בשברי קליפות ביצים.
אצלי החבר'ה במילואים היו מקבלים לחם חם תוצרת עצמית לארוחת צהריים,פיצות ופיתות מהטאבון נהפכו לדבר שבשיגרה,תבשילי בשר,קינוחים כמו מוס שוקולד,סופלה שוקולד,טארט טאטן וקרם ברולה יצרו תקדים צהל"י ותחרות בין המוצבים של הטבחים המבשלים שרצו לרצות יותר את המילואימניקים והפכו אפילו את הצלחות למנות מעוצבות,עד כמה שאפשר.
המילואים בסך הכל גורמים להעריך הרבה יותר את ההנאות הקטנות כמו מקלחת,או כוס שתייה קרה.בתנאים כאלו חושבים על מחאת הדיור כאל קבוצת מפונקים.במילואים בכלל יצא לי להרהר הרבה-להיזכר בסדיר,על כל ההרים והגבעות שיצא לי לטפס,על כל הריצות והטרטורים,על המארבים בלבנון,על המחשבות שלי על שירי שאז היינו בסך הכל ידידים טובים,על המיומנות שבירת ביצים בשתי ידיים שצברתי בסדיר ועל חופש הביטוי שלי ביצירת אוכל כבר אז,ואז הגעתי לשתי מסקנות-
האחד הוא שבמבה במילוי קרם חלבה טעים מאוד לאחר שיצא מהמקרר.
השני,שבגיל 34 המילואים כבר אולי לא בשבילי.
האוכל לא שונה מזה היום יומי שאני פוגש.אז במקום פטה כבד,היה ממרח צמחי,במקום סשימי טונה, טונה משומרת או סלט טונה,במקום פולנטה תירס,תירס משומר.
גם כאן המילואימניקים דואגים לעצמם-יום אחד עושים על האש,יום אחד פיצות.
ברגע שאני נכנסתי למקצוע הטבחות סופחתי למטבח לבשל לפלוגה שלי,בתמורה לזה שלא אעשה שמירות וסיורים.
אין מה לעשות,טבחים בצבא לא גאוני בישול,במיוחד אם מכינים חמין לשבת ודואגים לערבב אותו כל שעה עד שכל החמין מלא בשברי קליפות ביצים.
אצלי החבר'ה במילואים היו מקבלים לחם חם תוצרת עצמית לארוחת צהריים,פיצות ופיתות מהטאבון נהפכו לדבר שבשיגרה,תבשילי בשר,קינוחים כמו מוס שוקולד,סופלה שוקולד,טארט טאטן וקרם ברולה יצרו תקדים צהל"י ותחרות בין המוצבים של הטבחים המבשלים שרצו לרצות יותר את המילואימניקים והפכו אפילו את הצלחות למנות מעוצבות,עד כמה שאפשר.
המילואים בסך הכל גורמים להעריך הרבה יותר את ההנאות הקטנות כמו מקלחת,או כוס שתייה קרה.בתנאים כאלו חושבים על מחאת הדיור כאל קבוצת מפונקים.במילואים בכלל יצא לי להרהר הרבה-להיזכר בסדיר,על כל ההרים והגבעות שיצא לי לטפס,על כל הריצות והטרטורים,על המארבים בלבנון,על המחשבות שלי על שירי שאז היינו בסך הכל ידידים טובים,על המיומנות שבירת ביצים בשתי ידיים שצברתי בסדיר ועל חופש הביטוי שלי ביצירת אוכל כבר אז,ואז הגעתי לשתי מסקנות-
האחד הוא שבמבה במילוי קרם חלבה טעים מאוד לאחר שיצא מהמקרר.
השני,שבגיל 34 המילואים כבר אולי לא בשבילי.
ארוחת בוקר,בעצם צהריים,תבחרו אתם
שבע משבע במטווח
קצת קשה אז נשברים?
תגובות