אוכל מיושן בהדסון

השבוע סעדתי במסעדת הדסון,והכותרת של הפוסט מחמיאה,אם מישהו חשב אחרת.
במבט ראשון בתפריט קשה להבין שהמסעדה מתמחה בבשרים,או יותר נכון,קשה להבין את זה שיש לה בשרים טובים.
לאחר סיור במקרר יישון של המסעדה,בו נחים נתחים גדולים מקוטלגים לפי תאריכים שנעים בין 3 שבועות לחודש וקצת שמדיפים ריח נעים של ריקבון מבוקר,ולאחר שיחה עם הקצב שליטף את הבשר ונשמע כמו אייל שני של הבשרים,אפשר להבין שבהדסון מבינים בשר.
בין המנות, כמו כנפיים חריפות,שרימפס בחמאה,וספריבס וחזה עוף במנות העיקריות,יש נתחי בשר לבחירה של אנטריקוט וסינטה במשקל קל של 350 גרם,או נתחי מנהטן ,פריים ריב,וריב איי במשקל בינוני של 500 גרם ויש את המשקל הכבד-פורטרהאוס 1.2 ק"ג.בראשונות דגמנו את הכנפיים שמלוות את השף עוד מימי "דיקסי".את השרימפס בחמאה סיימנו בליקוק הרוטב בעזרת לחם.רול סינטה צרוב שבתוכו מיקס עשבים היה מרענן וטעים מאוד,וגם קרפצ'ו פילה היה טוב ופטה כבד שלווה בתאנה מקורמלת היה נימוח וקרמי.היינו,כל סועדי השולחן מספיק רעבים בשביל חצי קילו בשר.ואיזה בשר...
ריב איי שזהו אנטריקוט בעל "עין" גדולה של שומן(סטייק עין)נתח שמן,אדום מבפנים,חרוך ופריך מבחוץ,נוטף מיצים.
אותו הדבר המנהטן,למעשה סינטה שמנה,נתח שהיה עסיסי ורך.
לאחר התענוג הזה עוד חיסלנו כמה קינוחים כמו עוגת גבינה ניו יורק,פונדנט וקינוח עוגיית אוראו וליים.
בסוף הארוחה ניגשנו להציץ במקרר יישון,במשרד הסמוך היה סטיקר שבו כתוב-"אין פרות קדושות,כולן הפכו לסטייקים.
היה טוב וטוב שהיה.