איזה שכונה

קבלו ויז'ן.מסעדה,בכניסה ארגזי עץ עם ירקות.על מדפים בקירות כאילו היו חלק מהמחסן,מסודרים אריזות סוכר,מלח,שמנים,פטריות מיובשות.על השולחן מגבות מטבח,סכו"ם ביתי,צלחות עתיקות של סבתא,והמלחייה היא גרסה מוקטנת לחבילת מלח שולחן.האוכל מגיע על קרש חיתוך של המטבח,על קרשי עץ או גסטרונום,מלצר מביא סיר של מטבח לשולחן ומוזג ממנו ריזוטו כמו בכלא.צלחות ענק,גדולות מדי בשביל להכיל את עצמם על השולחן,כוסות יין נופלות כל רגע מרוב עומס של כלים על השולחן.טבחים שעוברים בלי לעשות חשבון ועושים הזמנות למחר,מוזיקה מזרחית,ויוונית וים תיכונית,קינוח של מוס שוקולד מוגש בקופסת פלסטיק,ומלצרים שאומרים שהכול חופשי,ולהשתחרר ולהתרגל לרעיון.צריך להתרגל לרעיון,כי המקום הזה אמיתי,והוא נקרא מחניודה(מחנה יהודה),מסעדה שכונה.במובן הטוב.המסעדה היא של אסף גרניט,ובה התארחתי בסופ"ש.
אין ספק שזו מסעדה חוויתית,בסטייל של אייל שני כזה,רק שפה לקחו את זה עד הסוף.התפריט גם הוא די מטורף:"כבד עוף,עם הפירה הכי טוב שהצלחנו להכין","סשימי בקטע יפני כזה","יש שכל אין דאגות",מח עגל עם פלפלים,ועוד.
האוכל פשוט וטוב,בסגנון השוק.
בסוף הארוחה הלכתי לשירותים,בכל זאת עם כל התפאורה מסביב,השירותים צריכים להיות גם אותנטיים,כמו בשוק.