התפוז המכני



 אביב חזר מלונדון אחרי חופשת תענוגות קולינריים מלאת חוויות.אחת מהמסעדות שהוא סעד בהם הייתה "דינר" של הסטון בלומנטל.הסטון מוכר לרוב ממסעדת "פאט דאק"(fat duck),שהתמזל מזלי לאכול שם,מסעדה שכיכבה כטובה בעולם כמה שנים והובילה את הבישול המולקולרי יחד עם מסעדת אל בולי.
הסטון הוא שף וירטואוז שמפתח שלל טכניקות וחוקר את הגנום של כל פרט ופרט באוכל,בשביל להגיע לתוצאה הטובה ביותר.כך גם בדינר,מסעדה גדולה הרבה יותר לעומת פאט דאק ובה הוא מגיש מצד אחד אוכל יחסית פשוט ופחות וירטואוזי אך מצד שני עדיין מעניין מאוד עם סוג של מורכבות מסויימת.

אחת המנות המוכרות שלו היא meat fruite,בתרגום חופשי-פרי בשרי.
הרעיון הוא מוס רך,מעין פטה של כבדי עוף בצורת כדור שאותו עוטף ג'לי עדין של מנדרינה ובסך הכל נראה כמו מנדרינה,עם גבעול מבצבץ מעל.הפטה מגיע עם לחם קלוי וזה הכל.נשמע טעים ונראה טעים וב"מסה" החלטנו לשחזר את המנה.

הפטה הוא פטה בסיסי-כבדי עוף צלויים וחמאה שליש מכמות הכבד,מעט בצל מקורמל,מלח ופלפל.הכל נטחן היטב בבלנדר למרקם חלק ולבסוף מוסיפים גרידת תפוז ולימון ומעט סילאן לפי הטעם.
אצל הסטון הפטה הוא יותר מוס וכמו שזה נראה,כנראה מוסיפים לו שמנת מוקצפת שיהיה עדין,רך ואוורירי.אנחנו לא.

השלב הבא-ג'לי תפוז.בשביל להגיע לתוצאה טובה של ג'לי שיכסה את הפטה,יש להשתמש במיץ תפוזים או קלמנטינות עז צבע בשביל שלא יהיה שקוף ויבחינו בפטה דרכו.
ניסינו שתי דרכים-האחת מיץ מנדרינות מחוזק בשמן פפריקה.
הדרך השנייה היא להשתמש כמעט בכל התפוז.קליפות התפוז ובשר התפוז נכנס לשקית וואקום ובושלו כשעה עד ריכוך מלא.אז טחנו את כל הקליפות יחד עם עוד קצת מיץ תפוזים,סוכר ושמן תפוז.מתקבל טעם חזק וארומטי,מעט מריר,כמו שאני אוהב.אותו הדבר עשינו עם לימון.





 על כל 100 גרם מחית פרי או נוזל יש לשים דף ג'לטין אחד,זוהי התוצאה-קרם לימון במקרה הזה.


הפטה המגולגל מראש חיכה במקפיא עד שהקרם יתקרר לטמפרטורת חדר.הפטה נטבל בקרם שתוך כמה שניות מתייצב עליו.תלינו אותם במקרר ל"ייבוש" לכמה דקות,זהו מוכן.
לחם קלוי,סבלה פקאן וקולי של פטל היו תוספות טעם למנה,מאיתנו להסטון באהבה.








תגובות

‏אנונימי אמר/ה…
מעולה.
‏הילה אמר/ה…
מהמם,איזה רעיון מדהים.
אין גבול ליצירתיות...
מרשים מאוד וניראה דומה מאוד למקור.
חייב להגיד שממש לא התרגשתי מהארוחה שלי ב"דינר". המקום מרשים מאוד, בעיקר מהבחינה הטכנית, אבל האוכל נורא "קר" וחסר נשמה בעיני. הכל סו-ויד, שום בישול באש אמיתית, שום מקום ליד או לנשמה. ברור לי שזה מדרישות העידן המודרני ושזה מביא ליציבות, אבל הרגיש לי שמשהו חסר שם...
שובב קולינרי אמר/ה…
יש משהו במה שאתה אומר,חשתי את זה גם בפאט דאק,שזה סך הכל חוויה,אבל לא הטובה בחיי.

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

מיקרו-ספוג

מדריך לא רגיל לבשלן המולקולרי המתחיל

בחזרה ליפן

איך להכין במבה?

לחם על האש