איטליה-יומן מסע-נאפולי

אחרי יום גדוש ונפלא בקמפובסו,אספנו את הפקלאות ונסענו בבוקר לנאפולי...

לנאפולי אין שם כל כך טוב בכל מה שמדובר על פשיעה.השתדלו מאוד להזהיר אותנו על כייסים ועל שוד מזוין.אפילו המקומיים בקמפובסו הזהירו אותנו.תוך כדי כניסה לעיר והר הגעש וזוב נצפה למרחוק משמאלנו,שירי עושה לי תדריך,אותו תדריך במשך כל השבועות האחרונים שקדמו לטיול על איך להתנהג אם יגיע שודד,על זה שלא נסתובב בלילות,לא נחצה בסמטאות,אפילו היא פיתחה אסטרטגיה- שנתפצל ברגע שמרגישים סכנה,בשביל לבלבל את השודד\כייס.

מאוד מהר החששות הפתוגגו,חבל שלנאפולי יצא שם כזה,כי העיר היא מקסימה.כל עוד אנו שומרים על התיק שלנו צמוד אלינו הכל בסדר.
בנאפולי יש מעין כאוס מאורגן,בלאגן מסודר שכזה.העיר הומה וגועשת,הכבישים תמיד מלאים ורמזורים זה בדרך כלל המלצה.לחצות את הכביש ברגל היא משימה לא קלה ביחוד שכל רגע צץ בכל פינה אופנוע דוהר.האופנועים בנאפולי הם כמו אופניים למקומיים-ילדים רוכבים עליהם,אבא עם יד אחת על הגז ויד אחת מחזיקה תינוק,קסדות רק אם מתחשק.
האופנועים נועדו להתנייד יותר בקלות בסמטאות של העיר.

הסמטאות שכל כך חששנו מהם, מכילות קסם מיוחד,האופנועים דוהרים להם ב-30 קמ"ש ובמיומנות מופתית,החלונות של הבתים מלאי הכביסה ועדניות פרחים מוסיפים חן לרקע העתיק שמסביב.המלון שלנו שכן בעיר העתיקה ולא יכול להיות מקום יותר טוב ללון בו,ממש מרכז העניינים.כי שם בעיר העתיקה גם כשיש תיירים,לא מרגישים אותם וכך מתערבבים עם המקומיים,משרבבים מילה אחת או שתיים באיטלקית, ומטיילים בין פיצריות לקפיטריות ומאלו יש המון.

התחבורה בנאפולי נוחה לרוב באוטובוס,למרות הכבישים העמוסים,למטרו כלל לא הגענו מפני שהוא מכיל שני קווים במסלול מאוד מוגבל.ניתן לבדוק באינטרנט את מפת קווי האוטובוס בנאפולי ועליהם להסתובב ולרדת באתרים רצויים.אין לשלם על הנסיעה באוטובוס לנהג,יש לעלות עם כרטיסים מראש שקונים בחנויות טבק,חנויות עיתונים וכו' ועולים 1.20 יורו,שטובים לשעה וחצי נסיעה,איתו אפשר לעבור מאוטובוס לאוטובוס.כיף ללכת לאיבוד תוך כדי נסיעה ולרדת במקומות שונים.הקווים 201,202,203 הם אלו שמסתובבים סביב מקומות ששווה לטייל בהם.

חלק גדול מההגעה לנאפולי היה כמובן בשביל האוכל,ליתר דיוק,בשביל הפיצה.
בתור מעריץ מושבע למאכל הנפלא הזה זה הגשמת חלום להגיע ל-עיר(הקודש)של הפיצה ולטעום פיצה נאפוליטנית מהי.

מיד הנחנו את המזוודות במלון ויצאנו לחפש את הפיצרייה שנאכל בה צהריים.
בנאפולי הפיצה היא תרבות אכילה וכל חנות שנייה היא פיצריה,כמו שכל חנות שניייה ברומא היא חנות בגדים,או שבבריסל כל חנות שנייה היא חנות שוקולד.
ישנם הרבה דוכנים פשוטים למראה שמוכרים לרוב פיצה מרינרה,פיצה רק עם רוטב עגבניות או מקסימום 4-5 נקודות גבינה על הפיצה,כמו גם קלצונה, ועוד מיני מאפה מטוגנים.לנו הישראלים המראה הפשוט והזול הזה לא קונה אותנו,אנחנו רצינו להתמקד בפיצריות השוות באמת ולכן דאגתי לעשות שיעורי ביית כבר מהביית.

המקום הראשון בו נחתנו הוא da michele,דה מיקלה.הפיצריה הזו נחשבת לטובה ביותר בנאפולי,כל כך טובה שכשהגענו ראינו תור ארוך משתרך וכולם אוחזים בידם מספר.המספר נועד לחכות בתור עד שיקראו לך ואז ניתן לשבת במקום ולהזמין.אם רוצים טייק אווי אין צורך להמתין,נכנסים,משלמים,עומדים ומחכים לפיצה.זה בדיוק מה שעשינו,למי יש כח לחכות כשהריר נוזל לי כבר מהפה וכל בלוטות הטעם כבר התחילו להתעורר.בפיצריה שתי סוגי פיצה-מרינרה ז"א בלי גבינה,או מרגריטה-עם גבינה.
הפיצריה עובדת עם טאבון עצים וכך כל הפיצריות בנאפולי,אין אחרת.
הבצק מתעופף באוויר,רוטב עגבניות טרי,כמה עלי בזיל,מוצרלה בכמות סבירה ושמן זית על הכל בנדיבות.לטאבון...והנה,תוך 5 דקות מרגע ההזמנה אנחנו בחוץ,יושבים ברחוב כל אחד עם מגש פיצה,מוכנים לטעום את הפיצה הראשונה שלנו בארץ המגף.

מה אומר ומה אספר,אחרי הפיצות בנאפולי אני כבר חושב אחרת על איך לאכול פיצה,איךלהכין פיצה,כי הפיצה שזה הרגע אכלנו הייתה נהדרת.הבצק של הפיצות בעיר הוא לא קריספי אך אוורירי ושחום בקצוות כמו שרק טאבון יודע לעשות,יש המקפלים את הפיצה לשניים,יש לשלוש ויש גם לארבע.הרוטב מרגיש טרי מאוד,הכמות גבינה שנראית בהתחלה מועטה מידי למה שאנו רגילים בארץ  מספיקה ביותר והשמן זית והבזיל יוצרים חגיגה נהדרת,פשוט נפלא.

אחרי הפיצה,קינוח.כמו הפיצות גם הקינוחים הפופולריים נמכרים בכל פינה.יש את הבבא,מה שמוכר לנו בתור סברינה.הבבא מעין עוגת ספוג שמגיעה בגדלים שונים בין חנות לחנות, מקטן קטן עד לענק.הבבא ספוג ברום ומי סוכר וכשנוגסים בו  הפה מתמלא בעסיס הטעים הזה.
יש גם את הספיליוטלה,מעין בורקס מתוק עם מילוי גבינה או קרם וניל,טעים וקצת כבד.

אחרי טיול בנמל העיר ומנוחה במלון לשחרור הרגליים,סעדנו לנו לארוחת ערב בטרטוריה בעיר העתיקה.

ריזוטו דלעת,לזניה ,ניוקי ברוטב עגבניות ופסטה עם 3 סוגי צדפות הייתה הארוחה.כולם נלקחו מתפריט הראשונות כביכול,הprimi וכולם ענקיות בגודל מנה עיקרית.כולם טובות,טעימות,ממש קלסיקה איטלקית.באותו זמן שאנו סעדנו נערך משחק חצי הגמר בין איטליה לגרמניה ובעלי המסעדה היו עסוקים בצפייה במשחק כמו כל יתר החנויות והמסעדות באיזור.

לא יכולה הייתה להיות תפאורה יותר טובה מאשר זו-מתחת למלון שלנו הציבו מסכים גדולים וכל ההמון התקבץ בשביל לצפות במשחק שבו איטליה ניצחה ובכל התקפה וכל גול הקהל משולהב ויצר חוויה מדהימה.לאחר הגול השני ניתן היה לראות אוהד גרמני מייבב בבכי .

יום למחרת,עלינו לאוטובוס תיירים והסתובבנו ברחבי נאפולי. ירדנו באיזור שנקרא מרג'לינה,קרוב לים עם אווירה טובה,טיילת והרבה מסעדות. השתכשכנו בים שבמרינה בין כל היאכטות,צפינו על החוף במכירה של דגים טריים ופירות ים,מה שפתח לנו את התיאבון.

 הגענו למסעדת ciro margelina-מסעדת דגים ופירות ים הצופה למרינה.המלצרים במסעדה מחוייטים,עתיקים כמו בשנות השישים וכך גם האוכל,לא במובן רע.  בשביל לטעום את המוצרלה האיטלקית הזמנו לנו סלט קפרזה,פשוט וטעים. מולים בכמות נכבדה למנה ראשונה הגיעו מוקפצים בפלפל שחור ואף לא מנוקים כלל חיצונית.

בהמשך,פלטת פירות ים פריכים ובשר בנוסח נאפוליטני(עם עגבניות מבושלות מעל). גם פסטה קרבונרה טובה אכלנו ולא כבדה מידי. את הקינוח אכלנו מדוכן על הטיילת שהעניק ב3 יורו פירות טריים חתוכים.

מזמן לא אכלנו פיצה,אז מצאנו תוך כדי הליכה בעיר העתיקה את אחת הפיצריות שאנו צריכים לסמן עליה וי,di matteo. במקום אופים כמובן פיצות בטאבון שיוצאות בלי סוף עד הערב.גם כן ניתן לפגוש שם כדורי ארניצ'יני של אורז או ארניצ'יני של פסטה כבד ועמוס מדי,פיצה מטוגנת עם ריקוטה בתוכה  ופרחי זוקיני פריכים.

הפיצה גם כאן טובה מאוד,מלאת שמן זית ועושה טוב בבטן.

הדבר השני בחשיבותו אחרי הפיצה זהו הקפה,או אולי הגלידה? כמו הפיצה,גם קפה ניתן לשתות בכל מקום,על הדרך,כמו ללגום כוס מיים.כל קפיטרייה קטנה מגישה קפה מצוין,קפה-caffe-זהו האספרסו המוכר לנו.קפוצ'ינו כמובן זהו ההפוך.באחד המקומות גם לגמתי אספרסו עם נוטלה,מחית נוטלה שהוקצפה עם האספרסו והיה למתוק וטעים מאוד. גלידות גם לא חסר כאן בנאפולי,אלו מגיעים גם בגביעים מצופים שוקולד ושבבי שקדים.דגמנו לנו גלדית אגוזי לוז מעולה וגלידה על בסיס חלב גם כן טובה.

מזמן לא אכלנו פיצה... אז הגענו לסורבילו,פיצריה גם כן טובה ועמוסה מאוד שהתור שם ארוך אך תוך דקות מעטות,מצאנו עצמנו כבר ישובים עם בירה ממתינים לשתי פיצות עם ארטישוקים ופטריות. יש לשים לב לא לטעות,כי ממש בסמוך למקום זה יש עוד מקום קטן עם אותו שם,לא שהפיצה שם לא טובה,לא טעמנו,אך אנחנו הלכנו עם ההמונים.

                                                         התור לפיצריית סורבילו-לא לדאוג,התור זז מהר

בנאפולי ישנם הרבה רוכלים שמציעים תיקים,ארנקים ואף אייפונים,ישנו גם שוק מזוייפים של מותגים בפחות כסף. באיזור מרג'לינה,בתחילת הרחוב,יש שוק קטנטן שגבר מקומי לחש לנו עליו,עם פירות וירקות טריים וגם הציע לנו המקומי לגשת למסעדה קטנה בתוך השוק שתיירים כלל לא מכירים ושם מציעים שלל אוכל מקומי ב3-4 יורו.את המקום מצאנו אך בגלל שלא היינו מספיק רעבים(יכול להיות דבר כזה?)ונראה שהמקום גם עדיין לא פתוח,המשכנו הלאה לטייל.

מזמן לא אכלנו פיצה...

העיר נאפולי חייכה אלינו וחיבקה חיבוק גדול,כיף היה להסתובב בה,לראות את העתיקות,לטעום את כל מאכליה ולחוש את החיים של המקומיים.עזבנו את נאפולי מדושנים בדרך לרכבת שתביא אותנו היישר ללב ליבה של רומא...