בחזרה מאיטליה-יומן מסע

זהו,חזרתי לי מהחופשה באיטליה,חופשה נפלאה גדושה בחוויות שיתחלקו על כמה פוסטים,כמו שהטיול התחלק לכמה נקודות והרגיש כמו כמה טיולים בפרק זמן אחד.

בתחילה אציין שהטיול לאיטליה התקיים בראש ובראשונה מתוך זכייה של שירי בתחרות בישול דרך אתר "בייגלה",כן,דווקא שירי זיכתה אותנו בטיסה לאיטליה בתחרות בישול.
תחרות הבישול הייתה תחרות פסטות בחסות פסטת "לה מוליזנה" שחוגגת 100 שנים ומשם טיולנו מתחיל,בעיירת קמפובסו.

קמפובסו זו עיירה פסטורלית ויפהפיה באיזור שנקרא מוליסה,שבה קיים מפעל הפסטות של "לה מוליזנה" ולשם פנינו היו מועדות מיד אחרי הנחיתה בשדה התעופה של רומא בהסעה שאורגנה לכבודנו.

3 שעות נסיעה מרומא בין הרים ויערות ענק,בתים על צלע הר ותאונה של משאית שהיינו חייבים לצלם בדרך.

מיד כשהגענו לקמפובסו,הנחנו את המזוודות במלון ונסענו למפעל הפסטות יחד עם אשת הקשר שליוותה אותנו שם,מריה,שאירחה אותנו,הסבירה ודאגה לכל פרט,לה אנו מודים המון.
ב"לה מוליזנה" גילינו שהם מייצרים מעל 100 סוגי פסטות במפעל רחב כמעט ללא התערבות יד אדם,החיטה מגיעה גם מאיטליה,אוסטרליה ואפריקה,בשביל לשמור על איכות קבועה במשך כל השנה.

חלק מפרויקט של החברה,ייצרו שמלות עליהם תפורות דוגמאות פסטה מקסימות.

היה מאוד מרשים לראות איך הפסטות מיוצרות-החל ממיכל ענקי בא הבצק נילוש,עד ליציאת הבצק בפורמות שונות לחיתוך סוג הפסטה ואז הייבוש האיטי שלהם.

בגלל שבמפעל הכול אוטומטי,כנראה משעמם שם לעובדים,אז הם בנו דגם של המפעל עשוי כולו פסטה.

סה"כ חוויה כיפית במפעל,קיבלנו קפה טוב,קצת מתנות לילדים ומשם המשכנו למפעל קטן של כמהין ששמענו שישנו באיזור.

הגענו לגן עדן של כל טבח,שף או חובב אוכל.ערימות של כמהין,ערימות.בכדי לסדר את האוזן,במקום הקטן והצנוע הזה כל יום מגיעים 200 ק"ג של פטריות כמהין שחורות אותם צוות מיומן של נשים, משפשפות בלי סוף את כל הבוץ שנותר עליהם.הריח שבאוויר משכר וסביר להניח שלעובדים שם הריח כבר גורם להקיא.
במקום מכינים גם מחיות כמהין וממצים את טעם הכמהין לתוך שמן.

בעל המקום רץ מיד לכספת בשביל להלהיב אותנו עוד יותר,כאילו זה לא הספיק והוציא משם פטריית כמהין במשקל חצי קילו
אותה הוא אמר שימכור במחיר סביר של 400 יורו.

כשרואים כל כך הרבה כמהין,נעמדים דום אך לאחר מכן עוברות מחשבות זדוניות של-איך אני יוצא מפה עם כמהין?
להפתעתנו,בעל המקום היה כה נדיב ונתן לנו במתנה 3 פטריות בגודל מכובד,אותם הסנפנו כל הטיול בכל פעם שפתחנו את המזוודה או המקרר שבהם שמרנו אותם.גם דרך המכס הם הצליחו לעבור,אבל לא לגלות לאף אחד.

לאחר חווית הכמהין,אחרי מקלחת ומנוחה קלה הגענו למסעדה,או יותר נכון טרטוריה,כי מסעדה זהו מקום יותר יוקרתי ויקר וטרטוריה אלו מסוג המסעדות הפשוטות,הקלאסיות.
da concetta הוא מקום מקסים,כפרי ופשוט.ערכו לנו מעין ארוחת טעימות מאוכל פשוט פשוט אבל סך המרכיבים בכל מנה היו כה טריים ואיכותיים מה שיצרו עונג טעמים שלא רצינו שהתפוגג.

כפתיחה קיבלנו ברוסקטה של לחם קלוי עם מלפפון,עגבניות,בזיל,זיתים,סלרי ואנשובי.נשמע די פשוט,משהו שאני מכין כל ארוחת ערב בבית.אבל כמה פשוט ככה מדהים.הבזיליקום היה עם ארומה אניסית,האנשובי איכותי ובשרני והלחם היה ספוג בשמן זית כל כך ארומטי ומודגש בטעמו בלי שמץ מרירות,שהייתי חייב לדעת באיזה שמן זית מדובר והיכן אני קונה אותו.בעל המסעדה הרגיע ואמר שסוף האורחה נקבל בקבוק מהשמן הנפלא הזה במתנה,שמגיע מדרום איטליה.

בהמשך קיבלנו פולנטה שהתנהגה כמו סנדוויץ',פריה מבחוץ ורכה מבפנים והכילה פלפלים מטוגנים,זה הכל.מרימים עם הנייר המצורף כמו פיתה ובולסים בהנאה.

בשר בבישול ארוך הוגש בטמפ' חדר יחד עם חסות,בלסמי מצומצם,פרוסות תפוח עץ קטנטנות וזילוף נדיב מהשמן זית הנדיר היה מעדן.

מעין סנדוויץ' של חציל במילוי מוצרלה עם עגבניות ועלים רעננים היה ההמשך והיה מעולה.

כמה פשוט אמרתי עד עכשיו,אז הנה הפשטות בהתגלמותה.כדור מוצרלה שלם מטוגן יחד עם תרד ואגסים היה מעולה,מוצרלה נהדרת עם אגסים משובחים איכותם יצרו מנה קלה וכבדה יחדיו.

בשביל שנשתה עוד קצת מהשמן זית,צירפו לנו בצלחת קישואים מאודים ופלפלים עם ברוסקטה מעל,עוד מנת ירק מצוינת.

פטוצ'יני תוצרת בית הדגימה אל-דנטה מהו,עם רוטב עגבניות ובזיל,קליסקה במיטבה.

בשר צלוי שנעטף בעלי דפנה טריים יה הסיומת לארוחה,כי באמת כבר שבענו והיין המצוין עלה לראש.

כפינאלה לפשטות,עוגיות שונות ובישקוטי,רק איפה התה שצריך אותו.ארוחה ראשונה באיטליה שעתה לנו רק טוב.

קוראסונים,זה הארוחת בוקר שהייתה לי במשך שבוע.בלי שום ירק בארוחות במלון,בלי כמעט גבינות,אלא מיני מאפה וקפה,אני לא מתלונן.


רגע לפני שיוצאים לדרך לנאפולי עברנו את הכביש למרכז קניות גדול לראות מה אפשר להביא הבייתה.
פרמז'אנו ריג'יאנו במבצע,מחיות כמהין במחיר מצחיק,פירות וירקות טריים ושלל סוגי פסטות הם המראה השגרתי בסופרים באיטליה.

את השעה האחרונה בקמפובסו עשינו במעלה הר לעבר מבצר עתיק,בין סמטאות צרות ולתצפית גבוהה בשביל לצלם את כל האיזור.
יצאנו לדרך לכיוון נאפולי בשביל לטעום בפעם הראשונה מהי ומיהי הפיצה הנאפוליטנית...