אוכל ירוק

 לאחר שהתמלאתי גאווה ביום השני שלי ללימודי בישול בתדמור,שזה היה בערך לפני 9 שנים, החלטתי לפנק אותי ואת שירי בארוחת "גורמה" לרגל המאורע, ורציתי להכין סטייק וסופלה לקינוח.יש לציין שעד אז אהבתי לאוכל בכלל ובישול בפרט לא הגיע לשלב ביצוע ברמה גבוהה.את הטאץ' היה,אך יותר מדי התנסות פחות.זכור לי רגעי הבישול הראשונים שלי בצבא(לא בתור טבח בצבא,יש גבול,לוחם גולני כמובן) כשנשלחתי לשמור במוצב שומם והייתי צריך לדאוג לעצמי.אלו הרגעים הראשונים שהכנתי מג'דרה ופתיתים וכל כך הייתי מרוצה מהתוצאה,הבסיס למטבח ביתי.בהמשך,בתור תורן נשלחתי למטבח לעזור לטבח הראשי וזה עוד רגע שעיצב אותי מבחינת הנגיעה באוכל,לא משנה הרמה שלא התעלתה לרמה גבוהה,אלא האהבה המחודשת לאוכל,הנגיעה בסכין,החיתוך של הירקות ל"פלחי" עגבניות או "פלחי" בצל-במלעל ולא במלרע,כך ביטא זאת הטבח הראשי,שם גם צברתי את המיומנות לשבור ביצים במהירות בשתי ידיים בבת אחת.
במילואים הראשונים שלי,בין המילואים הטובים שהיו,עוד כשבני דודינו התנהגו יפה ושומרים עדיין לא היו בקניונים,במוצב קטן בחברון,הייתי שוב צריך להפגין כישורי בישול מפאת חוסר בטבח צבאי מיומן,כך שעשינו תורנויות מטבח ואני התחלתי להתנדב לעיתים קרובות,מרים טלפון לאמא ושואל איזה תבלינים לשים בחמין לשבת ומה הכמויות לעוגת סולת.
לאחר הלימודים בתדמור,המילואים נראו אחרת לגמרי.מה זה בשביל החבר'ה טבח שיודע לבשל באמת, מול הטבחים הצבאיים שמכינים את החמין תוך כדי ערבוב מתמיד לוודא שכל קליפות הביצים נשברות היטב בתוכו,או בגלל שהם עשו בעיות באפסנאות אז נשלחו למטבח בעל כורחם.
המילואים מספר 1 ו-2 לאחר סיום לימודיי נהפכו לחגיגה ממש.טאבון עצים שהביא חבר לפלוגה היה נדלק מידי ערב,פיצות ופוקאצ'ות היו עפות באוויר בלי סוף,פיתות חמות שלתוכם נשלכים פלאפל,טארט טאטן ועופות היו מעטרים את הטאבון.
ערב איטלקי של פיצה,פסטה ומוס שוקולד נערך בפלוגה.המפקד חטיבה שמע שמכינים פיצות,עצר עם הג'יפ שלו במטבח,נתן חיוך,גלגל לעצמו מגש פיצה ונעלם.
מילואים הבאים כבר באתי מוכן-סכין שף,תבניות סיליקון וקופסת שמרים יבשים.
הפלוגה החלה לאסוף את כל הקמח שיכלה לאסוף לרשותה וזה היה די קל כי לטבחים הצבאיים לא היה כל שימוש בקמח.מידי בוקר היו מקבלים החברים לפלוגה חביתות ופנקייקים עם רוטב משתנה לפי היצע הפירות שהיו,שוקו חם,סלט קצוץ דק,שקשוקה ופרנץ' טוסט.
לצהריים הייתי נוטש את הלחם הפרוס הצבאי ומגיש לחם חם וטרי,ממרח חומוס תוצרת עצמית,סוגי תבשילים,תוספות,סלטים לא שגרתיים כמו פרוסות גזר,בצל וענבים,או קוביות בטטה אפויות בקינמון.לשתות היה לימונדה קרירה עם פרוסות תפוז ורוזמרין.בערבים ארוחות קלילות יותר ואף היה ערב אחד שויתרתי על האוכל והכנתי ערב מתוקים-פאי שוקולד,פאי תפוחים,סופלה שוקולד וקרם ברולה,נראה לי שיצרתי תקדים בזה שהוכן בצה"ל הקרם ברולה הראשון, כולל הקרסט הפריך של הסוכר.היה טוב וטוב שהיה,כיף גדול היה לפנק את החברים,מה שגרם להעלאת המורל שלהם.הדבר היפה ביותר שהיה אפשר לראות,שפתאום בשאר המוצבים שמעו על הטבח המשקיען והחלו גם הם להשקיע ונוצרה מעין תחרות בין מוצבים.כשהגעתי למוצב אחר,נכנסתי לאכול בחדר אוכל ושם החלו להגיש מנות מעוצבות של תלולית אורז שהודקה בעזרת כוס ופטרוזיליה קצוצה מעטרת את הצלחת.
חברים אמרו לי שיש תחרות קשה כי באותו צהריים הכינו להם תבשיל טעים במיוחד ואני מה אכפת לי תחרות,השגתי משהו שרציתי שיקרה סוף סוף-הטבח הצבאי משקיע באוכל ולא מחכה שייגמר השבוע בשביל לקבל את השבוע חופש לו וגם כן כל החיילים מרוצים ומדושנים,מבלי שיאכלו פסטה שבושלה שש שעות ואז נמחצה היטב למרקם פירה.
אחרי כל זה כבר חשבתי ליצור תכנית מערכתית לשיקום המטבח הצבאי,אך הזמן הזה חלף לו,אולי בהמשך.

נחזור אל הסטייק והסופלה,אותה תקופה שרק התחלתי במקצוע.כשסיפרתי לחבר על התפריט הוא התלהב ורצה גם.הסכמתי והזמנתי אותו ואת בת זוגתו.
הלכתי לעשות את הקניות לארוחה והיכן ניתן להשיג את הסטייק הטוב ביותר?בסופר כמובן.והיכן בסופר בדיוק?במקפיא,שם שוכבים להם ערימות בשר מלאים במיים ופוספטים.ככה זה שאין לך עדיין מושג,אתה חושב שאתה יודע,אבל אתה לא.בגלל זה חשוב לי מאוד שטבחים מתחילים לא ירימו את האף שלהם גבוה אל על ויפנטזו כבר על חיי הזוהר של השף שבתוכם.הרמתי אריזה מהמקפיא שבא התנוסס השם "צלע עגל",סוג של אנטריקוט שחוט.היה נראה טוב אז לקחתי.
לאחר הפשרת הבשר היה נראה לי טוב לשים את הבשר במרינדה של נענע ושום וקצת יין לבן.אז הכנתי את המרינדה והבשר ישב בה כמה שעות טובות.הגיע החבר,המחבת נדלקה,הבשר נצרב ו...אני מריח ריח קצת מוזר,הבשר מרגיש מעט קשה.אני ושירי מסתכלים אחת על השני,האם להגיש את הבשר הזה,האם הוא בסדר,האם הוא ראוי?
הגשנו.כל אחד ישב עם צלחת גדושה בשר,חותכים את הבשר בסכין,מכיניסים לפה...
אוי ואבוי לטעם הנורא,אוי לבושות.טעם לוואי חזק של בשר נחות ביותר,לא לעיס בעליל.אני עוד מסתכל על החבר לראות אם משהו מתעכל לו בגרון,הוא מנסה עוד כמה ביסים עד שלבסוף עצרתי את הסיוט הזה,אספתי את כל הבשר וזרקתי לפח.
לסיום הסופלה שהיה צריך לנחם שרף לנו את הידיים מכלים רותחים ושרף גם כן את הלשון.
אחרי המחדל והטראומה הזו כשאני אומר לעצמי-זה לא אני, זה הבשר,חשבתי על זה שאני קודם כל ילמד כמו שצריך ואחרי זה יתנשא  ויתנסה עליי ועל אחרים,כי כל מה שחשוב זה הירידה לפרטים הקטנים בהכנה ובביצוע.
לאחר המקרה הנ"ל אמרתי לעצמי שאת אותו הדבר אני אכין אי פעם מתישהו,אך הפעם זה יהיה כמו שצריך.
לאחר הרבה שנים עם התעסקות בכל כך הרבה בשר,הרבה אנטריקוטים משובחים ומחשבות על מה חשבתי לעצמי אז,כנראה השבוע הגיע סגירת המעגל,בידיי נתחי אנטריקוט ורגע לפני שעלו למחבת בעודי מחפש ירקות ליצור סלט שיתלווה לבשר,אני נתקל במקרר בצרור נענע ופתאום כנראה בחדרי חדרים במח נמצא ההקשר נענע-אנטריקוט,אנטריקוט-נענע,נעים מאוד.
הפעם הזו זה נראה כל כך פשוט-יש בשר טוב,התחלתי לקרוע חופן עלי נענע,קצת כוסברה,שיני שום קצוצות,מלח,פלפל וזה הכל.אני מזמן לא מאמין בהשריית בשר לסטייקים במרינדה והכל נעשה באותו רגע ומיד למחבת.בנוסף אבוקדו קולף ונפרס בעזרת קולפן לרצועות דקות,לימון ירקרק זולף מעל וגם קליפתו נקצצה דק.חוביזה שנקטפה לפני כן הוקפצה עם הרבה פלפלים חריפים וזיתים ירוקים והכל נערם על צלחת להתענגות מירבית.
סכין נשלפה,הבשר נחתך,נכנס לפה ו..
הטראומה מאז כנראה גרמה לי לחשוב האם נענע תשתלב בכלל עם האנטריקוט,למרות שאני יודע שתשתלב מצוין.
הביס היה טוב והסלט היה מרענן,החריפות שרפה בעונג את העיניים,בסה"כ הנתח לא היה מהמשובחים ביותר שטעמתי,אולי זה אותה תזכורת צורמת בסגירת מעגל הזו לאותו מקרה שנשכח מזמן מזמן.