יפן- יומן מסע-העיר סנדאי
לאחר יומיים בטוקיו, נסענו לעיר סנדאי, עיר פחות מוכרת ומתויירת, שם ביקרנו אצל קרוב משפחה ושאני אומר נסענו, זאת אומרת נסענו ברכבת השינקנסן, הרכבת המהירה שאיתה מטוקיו לסנדאי מרחק של 350 ק״מ הגענו תוך שעה ו10 דקות.
הכסאות ברכבת מרווחים, יותר מבמטוס, שם קנינו לנו ארוחת בוקר, קופסת בנטו שהכילה סלמון מעושן, ירקות שונים, קופסת נשנוש נעימה. ברכבת אף מקומות להניח את המזוודות ושקע חשמל להטענה גם כן.
מדדתי בווייז את מהירות הרכבת,במהלך הנסיעה המהירות הגיעה ל235 קמ"ש, אחר כך הווייז לא עמד בקצב.
המארחים שלנו בסנדאי רועי ואשתו צ׳יז קיבלו אותנו בקבלת פנים חמה, אצליהם התארחנו במשך ארבעה ימים. אם חשבנו שבטוקיו היה קר אז בסנדאי היה קר עוד יותר ומושלג.
לרועי שתי מסעדות בעיר, אחת חמודה וקטנה עם כניסה שנויה במחלוקת ,צרה עד כדי כך שצריך ללכת על הצד ונקראת ספינרס ,שם הוא מוכר שווארמה ועוד אחת מעין טברנה בקרבת מקום למסעדה הראשונה שנקראת מידל מיקס, אם אתם באיזור, תגידו שמאיר שלח אתכם.
השווארמה של רועי
השירותים במסעדה של רועי,עם ברז לשטיפת ידיים מעל הניאגרה,פשוט גאוני
רועי תכנן לנו ימים ומרוכזים מלאים בטיולים ואוכל, היעד בערב הראשון היה מסעדת שאבו שאבו.
השאבו שאבו למעשה זהו סיר עם ציר דאשי על אש במרכז שולחן, מקבלים צלחת עם ירקות ובשרים, מניחים את הירקות בציר החם, טובלים פרוסות בשר דקיקות לכמה שניות שמתבשלים חיש מהר ואוכלים,קונספט מענג ביותר.
בהרבה מסעדות בשרים יש את האופציה של אכול כפי יכולתך למשך 90 דקות, אז ניצלנו את האפשרות הזו בגלל שהיינו די רעבים, כך זללנו ונהננו .
לימאגטה הגענו בכדי להגיע למקדש שנמצא על הר, שם היינו צריכים לטפס אין ספור מדרגות עטופות שלג ומסביב כמות שלג שלא ראיתי בחיי.
לאחר העלייה הארוכה, השתעשנו בשלג, נרטבתי כהוגן ואז החלקנו כל הדרך למטה.
בכפר ישנם כמה מסעדות עם בריכת דגים קטנה מחוצה לה,בה אפשר לדוג את ארוחת הצהריים, החוויה הזו לא יצאה לפועל,באותו יום מסעדות אלו לא היו פעילות. הכפר ידוע בגידול של כסמת,ממנו מכינים את אטריות הסובה,אז ירדנו להתחמם במסעדה מקומית עם ארוחת סובה
במסעדה קיבלנו כמיטב המסורת מגבת חמה וכוס תה חם של כסמת, מעניין מאוד.
לאחר מכן קיבלנו ערימת אטריות קרות ואיתן שני מרקי ברווז ארומטיים, עם ירקות, למון גראס ובשר ברווז.טובלים את האטריות במרק החם ואוכלים, שותים קצת מהמרק וחוזר חלילה,היה פשוט ונהדר.
ירדנו להתחמם במסעדה מקומית עם ארוחת סובה, הסובה אלו אטריות כסמת שהכפר ידוע בגידולו.
במסעדה קיבלנו כמיטב המסורת מגבת חמה וכוס תה חם של כסמת, מעניין מאוד.
לאחר מכן קיבלנו ירקות בטמפורה,ערימת אטריות קרות ואיתן שני מרקי ברווז ארומטיים, עם ירקות, למון גראס ובשר ברווז.טובלים את האטריות במרק החם ואוכלים, שותים קצת מהמרק וחוזר חלילה,היה פשוט נהדר.
לקראת הערב בחזרה לסנדאי היינו במרתון של אכילה.
בתחילה סעדנו במסעדת סרטנים שבכניסתה יש בריכת סרטנים חיים שנשלים מהמים ומספקים ארוחת סרטנים מלאה, סשימי, על הגריל, במרק, טופו וחומץ סרטנים, סרטנים בפנקו,מח סרטנים ועוד.
לאחר ארוחה מדושנת ביותר, רועי רצה שנטעם את המאכל הלאומי של סנדאי, לשון פרה צלויה על גריל.
את הלשון מיישנים 3 שבועות, פורסים וצולים על גריל ומגישים עם חמוצים עדינים ופלפלים חריפים מושרים במיסו.טעם הלשון היה כסטייק לכל דבר עם צמיגיות קלה.
הלשונות המתיישנים להן בתלייה
לאחר מכן ניגשנו למסעדת אוקונומיאקי, שם הכנו לעצמנו חביתת פירות ים על פלנצ׳ה פרטית שנמצאת על כל שולחן. מקבלים בלילה של עמילן מסוים, עם ירקות, פירות ים קצוצים וביצה טרייה. טורפים את כל התכולה ויוצקים על הפלטה החמה, מודדים זמן של 3 דקות בעזרת שעון חול ואז הופכים, מחכים עוד 3 דקות, כך עד שעוברים 12 דקות והחביתה מוכנה, מזלפים עליה מיונז יפני, טריאקי, אבקת אצות ושבבי טונה מעושנת ואוכלים.התוצאה טעימה מאוד.
היה גם קינוח שנקרא וולאבי מוצ'י, קינוח עמילני מתקתק עם גלידת וניל ואבקת שומשום, עדין,טעים ומרענן.
בשביל להרגיע את הבטן לקראת חצות ניגשנו למסעדת גיוזה שקיימת כבר 90 שנה, שזהו הדבר היחיד שמגישים במקום, גיוזה מבצק דקיק מאוד, מטוגנים קלות ומוגשים עם פונזו או רוטב סויה.
זללנו המון גיוזות כאילו רק התחלנו את הערב והלכנו לישון מדושנים מעונג.
ביום למחרת הלכנו בפעם הראשונה לאונסן,מעיינת חמים,יפן נמצאת ביבשת געשית מה שמקנה אלפי אונסנים בשיטחה, חוויה מיוחדת במינה שחובה לנסות ביפן.
בכל אונסן מספקים חלוק ומגבות, בכל חדר הלבשה לוקרים בשביל להשאיר בהם את הבגדים מפני ששם משאירים את כל הבגדים, מתפשטים לגמרי...
לאחר ההלם הראשוני של הליכה בעירום בפומבי, נכנסים למתחם המעיינות המקורה, שוטפים קודם כל את הגוף היטב במקלחות רבות שפזורות מסביב, את המקלחת עושים בישיבה על שרפרף ומסתבר שכך מתקלחים בכל בית, הרגל שאמרנו שנאמץ בבית כשנחזור, זה מאוד נח ויעיל.
לאחר קרצוף טוב נכנסים לבריכת המיים הטבעיים החמים שזהו מעין ג׳קוזי ונהנים.
בפינה מסויימת בבריכה עברו אנשים והיה נראה שנהנים שם מהזרם של המיים אז ניגשתי גם כן ואז קיבלתי חישמול בכל הגוף...בפינה המסתורית הזו עובר חשמל, לא ברור איך, בשביל לשחרר את השרירים, מה שזה גרם לי זה לעיוות לא רצוני. בכל הגוף.
משם ניגשתי למעיינות חיצוניות באוויר הצח, חם בפנים, קר בחוץ.
לאחר משקה קל ומדידת לחץ דם בחינם במתחם, ניגשנו לחד סאונה, שם פורשים מגבת ושוכבים על אבנים חמות.כמה דקות בסאונה ויוצאים החוצה להירגע בחדר עם ספות על הקרקע שם נרדמנו לשעתיים, התעוררנו כמו חדשים וחשבתי לעצמי-״היפנים האלה יודעים לחיות״.
היפנים הם עם מאוד אדיב, נחמד וחמוד ביותר. היו רגעים בטיול שחיפשנו קו רכבת מסוים בתחנה עמוסה וניגשו אלינו בשביל לעזור בטרם ביקשנו עזרה וזאת שהם בקושי מתקשרים באנגלית.
אין עקיפות וקומבינות אצל היפנים-כשיש תור ארוך בדוכן אוכל או ברכבת אז עומדים בתור ארוך וישר, במדרגות הנעות נצמדים לשמאל ומאפשרים לממהרים לעקוף מימין.
את העבודה שלהם הם לוקחים ברצינות, כל מוכר בסופרמרקט, כל שומר בקניון,שומר בתחנת רכבת, שוטר ששומר שלא יעשנו ברחוב, הכל נעשה בידי היפנים ולא עבודה זרה.
לגבי החמידות, הלבוש המצועצע של הבנות, הילדים שהולכים לבית ספר במדים מחויטים או אף הקונוסים בעבודות בכביש וחנויות הכלבים שנאים כמו חנות של תינוקות, כך נראית החמידות של היפנים.
קמנו מוקדם בבוקר בכדי להגיע לשוק הדגים בסנדאי, שוק גדול ומפותח לא פחות מזה שבטוקיו, גם שם ראינו שפע דגים ופירות ים טריים ואף ארגנו לעצמנו ארוחת בוקר, קערה גדושה בכל טוב הים, קערת של מרקמים, חלקם טעימים חלקם קשים לעיכול בפעם הראשונה.
בשר לוויתן
טונה יפהפיה
החלזונות בורחים
ארוחת בוקר של אלופים?!
קציצת דג במילוי גבינה
עברנו בכפר סמוראים וראינו מקדש מוזהב
צדפות.בין היתר האכלנו שחפים שרודפים אחרי המעבורת.
שתינו באותו ערב המון בירה וסאקה, שירי הגשימה את חלומה ולבשה קימונו ורקדנו לצלילי השיר-אני חולם על נעמי, רק בשפה היפנית, שמסתבר שהשיר הזה היה להיט ביפן בשנות השבעים.
סלט מדוזה
קציצות שרימפס
יפנית לרגע
הנה מקצת הדברים שדגמנו לאכול בסנדאי-
אז כמובן סושי, עם מסוע,בלי מסוע, פשוט וסופר טרי.
עוגיית ספוג של שומשום שחור במילוי קרם שומשום שחור,עושה לי חשק לאכול אותה שוב.
מעין מאפה פריך שנקרא טייאיקי, בדמות של דג,מכינים אותו באותו צורה שמכינים וופל בלגי,במילוי של שעועית שחורה מתוקה,אך גם עם קרם וניל מצוין,שוקולד,או קרם תה ירוק.
שתי מנות אטריות אודון,האחת בקארי יפני,סמיך וכבד והשנייה עם ביצה עלומה, וביצי דגים חריפות.ארוחת צהריים מצויינת.
פרלינים של שוקולד כמו תכשיטים
קונדיטוריות בכל פינה שמציעות מיני מאפה שונים ומגוונים מאוד, ברמה גבוהה ותמיד עם מתיקות מעודנת.
מקררים מלאים בסנדוויצ'ים של סושי,אורז ממולא טונה,עוף וכו' עטופים באצה.
כאן גיליתי את האוראו תה ירוק, מיני אוראו עם טעם מודגש של התה השולט כאן ביפן.
בסנדאי כמו בכל יפן,פרושות חנויות של רשת דייסו,DAISO,חנויות שהכל בהם נמכר ב-100 ין,כ-4 שקלים.חנויות מושקעות ומטופחות שלפעמים אף חולשים על 6 קומות,שם מציעים כמעט הכל-מכלי בית,ממתקים,מתנות לילדים ושאר דברים מעניינים.
כמו כן ביפן חנויות חשמל ואלקטרוניקה רבות בעלות כמה קומות,אני תמיד נמשכתי לקומה של הכורסאות מסאז',כורסאות משוכללות שמשפצות את כל הגוף הכואב שהלך כל היום, לפי התמונה שלמטה אפשר להבין שזה משהו שבשגרה להגיע לחנות ולהתיישב בכורסאות,להתרווח,לנמנם או לקרוא ספר כאילו אנו בספא.
בערב האחרון שלנו בסנדאי הצטרפנו לרקדנית בטן יפנית שריקדה במסעדה של רועי, למחרת ארזנו את עצמנו מוכנים לרדת דרומה עד לקיוטו הקצת יותר חמימה מסנדאי הקפואה. לפוסט על קיוטו- לחצו כאן
תגובות