על מלחמה וקצת אוכל

חזרתי.ממילואים.חודש ויום.זו הייתה חוויה מסעירה,מרגשת ומגבשת,מלאה וגדושה בלחימה,חברות וגם די הרבה אוכל.איך זה התחיל?אז ככה.

יום ראשון למבצע צוק איתן-בזמן שאני בדרך לעבודה על הקטנוע בכביש איילון,נשמעה אזעקה,אני ממשיך ליסוע תוך כדי שחרור קללות באוויר לכיוון עזה וחושב,הנה זה הגיע גם אלינו,ואני מבחין שכל הרכבים עצרו בצד והאנשים מסתתרים מאחוריהם,אני ממשיך בנסיעה ומביט למעלה לקלוט אולי יירוט של כיפת ברזל. אני מגיע למסעדה וכבר חצי מהלקוחות החלו לבטל את הגעתם,שירי והילדים יורדים למקלט בביתנו ואני לא איתם.

העצבים והאי חשק לעשות דברים אחרים חוץ מלהיות בבית מחלחלים וקבוצת הווצאפ של הפלוגת מילואים שלי מתחילים להעלות השארות אם נגויס או לא.

יום למחרת,שמונה בבוקר אני כבר במטבח המסעדה,מעלה סירים על האש,שמונה וחצי הקבוצה בווצאפ רועשת וגועשת,אנשים מדווחים שהקפיצו אותנו,אני ממשיך לעבוד,חוזר לטלפון ורואה שיחה שלא נענתה מטלפון לא מוכר,האם זו הקריאה של צו 8 אליי?

אני מדווח את זה לשירי,שירי מתחילה בבכי,אני נכנס להודעות הקוליות,מגלה שאכן זה הודעה של צו 8,זהו המשמרת הסתיימה.

אני מגיע הבייתה,מוריד את הנעליים הצבאיות שהרבה זמן לא נעלתי,מארגן תיק,נפרד מהאשה ויורד דרומה לבסיס  של מחסני החירום,הי דרומה,הי דרומה לקציעות.

אחת  בצהריים אני כבר בבסיס,מקבל נשק,תיק קרב מלא בכל טוב,הנה החל חודש של לחימה של האזרח הפשוט.

אימוני שטח לפני שנגיע לאזור עוטף עזה,ישנים ומתאמנים תחת השמש של יולי,במקום שנראה כמו חוף ים,רק חסר דבר אחד,ים.

ארוחת בוקר צהריים וערב

קוקטייל פירות עם חלבה

מלא נמרצות ואדרנלין מהסיטואציה שנקלענו אליה,אני מנשנש טונה משומרת מקופסא וקוקטייל פירות טרופיים,מחפש את האננס ששקע בתחתית הקופסא.יומיים באזור מרגישים כמו שבוע, לאכול מנות קרב במשך יומיים מכפיל את הימים של אי הצורך לגשת לשירותים.מקלחת עדיין לא נראית באופק.ממש לחזור לסדיר,דברים שעשיתי שם כל כך הרבה,באמצע השירות הסדיר הפסקתי עם מנות קרב,לוף כבר לא היה בא בחשבון,טונה גרמה לי טראומה שלקח לי כמה שנים אחרי הצבא להיפטר מזה.
יש איזה קטע שלא הכרתי שחיילים עושים-פותחים קופסת שימורים של טונה,מניחים חתיכת נייר טואלט מעל הקופסא הפתוחה,הנייר סופג את כל השמן,מדליקים אותו ונותנים לו לבעור כ-5 דקות,הטונה נהיית מעושנת וחמה וזה איכשהו משדרג לחיילים את הטונה.טעמתי ביס ואחרי הרבה זמן יצאו לי גרעפסים של עשן כאילו הייתי מעשן כבד של סיגריות.
הסרטן כבר בפנים.

מקלחת מאולתרת.אציין שזה לא התחת שלי.

ערימת חיילים ישנים

בזמן הזה של האימונים מצאנו כבשה בצד הדרך.בגלל שיש לי פלוגה של משוגעים והיינו קצת משועממים הפננו את הרכבים הפרטיים לכיוון הכבשה,במרדף אחריה.

יש להדגיש  שלא נגרם נזק לכבשה,טיפלנו בה יפה,היא קיבלה שתייה ואוכל מה שנראה שלא קיבלה בשטח בגלל שהיא הייתה שדופה ביותר.המג״ד שלנו שמסתבר שהוא צמחוני לא אהב את הרעיון,שחרר אותה,תפסנו אותה שוב והבאנו לחבר שגר ביישוב קרוב,לפיטום קל.

תיעוד המרדף

רגע של התרעננות

לא להיבהל,זה באימונים

תרשו לי לספר קצת על הפלוגה שלי,פלוגה ב׳.

בפלוגה שלי ישנם אנשים וותיקים יחד איתי שנמצאים זמן רב ביחד,נפגשים הרבה גם מעבר לימי המילואים ובלעדיהם הפלוגה לא הייתה אותו הדבר.אנשים שמצד אחד משוגעים בראש ואיתם עברתי שלל מעללים ומצד שני מקצועיים ובעלי תרומה גדולה לחברה.למה אני מספר את זה?

כי שניתנה לנו ההזדמנות,נסענו לכיוון המרכז להביא ציוד ואוכל,אני מיד הרמתי טלפונים לקולגות למקצוע,שפים מוכרים, ושאלתי מי מוכן לתרום.חבר מהפלוגה גייס את מקום עבודתו,בורגוס בורגר בר,בשביל שנביא עשרות המבורגרים,אחר דאג למקרן שנוכל לצפות במונדיאל,אחר נוסף דאג לציוד קשירה בשביל הציליות שנקים בעתיד,עשרות ארגזי קוקה קולה הגיעו אלינו,כך גם אבטיחים ועגבניות ועוד אחד ארגן טאבון,מנגל,מסור חשמלי וגנרטור.כל זה עוד לפני שהתחילו לזרום התרומות מכלל העם.

כך הייאוש נעשה הרבה יותר נח,יכולנו לטחון מנות קרב ולישון בחושך בתוך יער,במקום זה-נוגסים בהמבורגר היישר מהמנגל,צופים במונדיאל בתוך יער בארי על מסך ענק,מכינים פיצות ופוקצות,שותים שתייה קרה ומנשנשים אבטיח לצליל הגנרטור.בזמן סבב התרומות שעשינו,הודיעו שהגיע הזמן,אנחנו מוקפצים לעזה.

רואים את המונדיאל

יער בארי הוא מקום נחמד ומלבב,עצי אקליפטוס,זעתר פרא שגדל במקום וגם הרבה נחשים ועקרבים שאחד מהם אף העיז ברוב חוצפתו לצבוט את אחד החיילים ולגרום שיפנו אותו לבית חולים.

שם היה המקום שלנו לכל השבועות הקרובים.המקום להתרגל לישון על האדמה עם מזרון דק,לקום עם גוף תפוס,לספוג את ה״פודרה״ שמציעה הקרקע ונמצאת על הגוף כל היום,להישאר עם נעליים במשך כל הזמן הזה,נשק על הגוף והנה,הנה מגיעים גם הפצמרי״ם.

מכינים את החדר שינה

הפצצות באזורנו הם דבר שבשגרה,מסתתרים ברגע שיש התרעת 15 שניות של צבע אדום ואחרי זה ממשיכים כרגיל כאילו לא קרה כלום.בהמשך, כשצה״ל נכנס לתוך הרצועה,הפצצות מכל עבר ליוו אותנו עד היום האחרון בכל שעה ובכל זמן.

חייב להטעין את הטלפון

מסורת של מילואים-פק"ל קפה

בינתיים בבית-הילדים ישנים במקלט

מבחינת האוכל,זה היה שיעור מעלף/מאלף איך לחיות כמו האדם הקדמון.

מעבר לטאבון שהיה לנו שבו ייצרתי בצקים בכל מיני ווריאציות היה לנו גם את ה-בור.

הוא התחיל כבור שבו קברנו עופות שלמים למשך 3 שעות  ויצאו עסיסיים וטעימים ביותר, השלכנו אליו גם דגים,בישלתי תבשילים שונים בפויקה ועוד כמה יציאות.

דבר שמאוד ריגש אלו התרומות שהגיעו מעם ישראל.אוכל,שתייה,מוצרי לבוש והגיינה הגיעו לכל חייל בשפע,שורות רכבים של אזרחים שרוצים לתרום חסמו את הכבישים באיזור והיה נהדר לראות את האהבה הזו וזה עוד יותר חיזק ותרם למורל גבוה אצל כולם.תרומות גם התבטאו בלייקים בפייסבוק ובאינסטגרם,כולם תמכו,עודדו ודאגו.

אולגה לביא שבימים רגילים אני מכיר אותה כבלוגרית,בזמן המלחמה תפקדה כמתנדבת להאכיל את החיילים ומהימים הראשונים התכתבה איתי ושאלה לשלומי,ארגנה דף פייסבוק -girls love idf,כמחווה החזרתי תגובה שאנחנו אוהבים אותה ואת שאר הבנות בחזרה.

תחנת הרענון הנהדרת שבמושב מסלול הגיע גם לאוזננו ושאביב(משה)הגיע גם כן לשם לבשל לחיילים,הייתי חייב להגיע בשביל לפגוש אותו.תחנת הרענון שנוצרה שם היא בלתי נתפסת,מנגלים ענקיים שעליהם נצרבים בשרים 24 שעות, ומגיעים לתוך פיתה עם סלטים כפינוק לחיילים.עמדת תיקון טלפונים גם הייתה שם,ספרים שסיפרו עשרות חיילים,מכונת גלידה אמריקאית,שתייה קרה,חלוקת ביגוד והלהיט הגדול שהיה שם,עמדת מסאז׳ים.אני קיבלתי מסאז׳ מיוחד במינו,אגרסיבי במיוחד בשמונה ידיים,מסאז׳ שלא אשכח הרבה זמן.

ו...למתוח

צוות של מסה מכין חריימה ומפרום

היה גם הזדמנות להתחכך בסלב שהגיעו לשעשע אותנו,נטלי דדון ושירלי בוגנים

תרומות רבותי...תרומות

בינתיים בבית,במקלט יותר נכון

את היומולדת שלי נאלצתי לחגוג במילואים,קפה גרג מנתיבות הואילו לתרום לנו עוגות לכבוד היום הולדת ואף
נשים מהקיבוצים הקרובים נרתמו למאמץ כך שקיבלתי 6 עוגות לחגוג עמם,חבילת ממתקים,בלונים וכרטיס ברכה,מרגש 
בהחלט,חגגנו לאור פנסים את המאורע,יום הולדת שבטוח אזכור תמיד.

בין הקפצות לחדירות בגדר,תנועות חשודות ואבטחת עבודות לחיפוש מנהרות,שתינו הרבה קפה כמיטב המסורת,ושיחקנו פוצ׳יוולי,זה כמו כדורעף רק עם הרגליים.ממש סוריאליסטי כמו סרט ויאטנמי.

כך עד הרגע האחרון שבו הוחלט על הפסקת ארוכה שאותת שזמננו הסתיים כאן.

כמו שהתחלנו ככה סיימנו,אוכלים מנות קרב בבסיס קציעות,מחכים לשחרור,עם ערב אחד שהקדישו לנו הופעה של ענת שרוף להירגע ולהתפרק קצת מכל החודש המתוח.
נותר לי להודות לכל העוסקים במלאכה,עם ישראל על אזרחיה וארגוניה,תודה שעשיתם לנו את הלחימה קלה ונקווה שלא נצטרך להיפגש שוב בלחימה הבאה.

הנה עוד כמה תמונות מכל התקופה





קובה סלק וקובה דלעת שהכינו לנו,מתחממים בבור,כן,אכלנו טוב

לאפות ממסעדת על המים,באדיבות חביב משה.

כשנמאס מהחלווה...

מתחבאים מפצמרי"ם.אה כן,עשו לו כוסות רוח

מנהרה?

עזה שרופה היום

עזה מבעד למשקפת

מכונות הקידוח שמחפשות מנהרות

מסור חשמלי של חבר עזר במלאכת ניסור עצים בשביל שימוש הטאבון.לפעמים גם נאלצנו להידמות לברוס לי בשביל לשבור עצים.

 עם ענת שרוף

פודרה

עוד קצת פודרה

משחקים פוצ'יוולי

איזה פספוס

מסאז'

עוד מקלחת מאולתרת

רקטה שנפלה קרוב אלינו

גם בנות היו שם

נחים לרגע

משה פייגלין בא להרצות לנו ולהחדיר קצת קיצוניות...

פלוגה ב'

מבטיח בהמשך,מתכונים של שדה הקרב