מעבדות לחירות,מעצב לשמחה

בכל יום זיכרון כל הגוף שלי מצטמרר ברגע הצפירה על מחשבות החיילים ההרוגים או ברגע שאני שומע את השירים שמתנגנים מהיותי קטן.בתור ילד רגיש לשמוע את ""כשתגדל ויהיה לך ילד" של יהודה פוליקר,היה מרגש מאוד וגם כעת כשיש לי כבר ילד ואף שניים.
המחשבות על הצבא,על איך שרדתי בתענוג גדול את כל המכשולים והקשיים שנערמים על חייל גולני שכמותי,גם אלו עוברים במחשבותיי ביום הזיכרון.
על החוסר מודעות לסיכון הגדול שקיים סביבי בתור חייל,על שבוע שלם בלי להתקשר להורים ולא להיות מודע עד כמה דואגים לך בבית.על המארבים בלבנון,על ההיתקלות עם מחבלים.על האימונים הקשים,השכיבה בקור אימים בעודי רטוב כולי מהליכה ממושכת ומגשם זלעפות והפנטזיה שעברה לי באותו רגע,להחזיק כוס שוקו חם,להסתכל על הגשם מהחלון כשאני אזרח מן השורה ולחייך-איך אז שכבתי לי בגשם,בקור וחושב על השוקו החם.זה הרגיש כמו פנטזיה רחוקה.

וכך מעצבות, מיד אנו נאלצים לעבור לשמחה,דגלים מתנוססים בכל מקום  מה שגורם פתאום לאובר פטריוטיזם.
וכך נתעורר גם לבוקר של חידון התנ"ך ונלך לנפנף על האש,כי זה מה שעושה לנו טוב,יצר החייתיות הזו.
לי יש דבר קטן אחד לתרום בשביל יום הנפנוף הלאומי שלנו,מטבל שיעשה רק טוב בפה.
עגבניות שלמות שרופות על האש יחד עם פלפל חריף אחד ונחמד.שורפים היטב וא"כ קוצצים יחד עם כמה שיני שום,קצת מלח ושמן זית וזה הכל.הטעם החרוך הזה שאנחנו כל כך אוהבים יישב טוב על כל הבשר שנכין ויתערבב יחד עם הטחינה,החומוס והסלט כרוב שנשים בצלחת החד פעמית.שיהיה חג שמח