גיחה לנאפולי וקאפרי

שנה קשה עברה על כולנו ואני, שטסתי בשנים האחרונות כ5-6 פעמים בשנה לחו״ל, הכל עצר, בלי חשק והתקרבות לדבר הזה שנקרא חו״ל שפתאום מרגיש מוקצה מחמת מיאוס של אלה ש… פשוט לא מבינים אותנו

אז כעבור שנה מתחילת המלחמה הוזמנתי לטיול שפים ומסעדנים מטעם פררלה, מותג המיים מינרליים באיטליה, אז הטיול היה לנאפולי וגיחה קצרה לקאפרי. יש יותר טוב מזה? מעוז הפיצה…

 אז בנאפולי כבר הייתי וגם כתבתי פה על אותו טיול, שהיה אחרי ששלחתי את שירי לתחרות בישול וזכתה לנו בכרטיסי טיסה ויצא מצוין כי זה היה בזמן מונדיאל וחווינו את כל החוויה שם של הנבחרת האיטלקית ברחובות.

אז אספתי כמה המלצות מהפעם הזו

הלינה הייתה במלון Palazzo Alabardieri

הגענו למפעל עצמו של פררלה, מותג מים מינרליים, ולקחו אותנו לביקור של גייזר ממעמקי האדמה של מים מוגזמים טבעיים כמובן. המיים כך מסתבר מטפטף לאיטם מהר געש עד לעומק האדמה, עושה דרך של 14 קילומטרים עד למפעל, אוסף מינרליים והתהליך הזה שקורה 15 שנה. כמות המינרליים במיים הללו. מטורפת בעיקר הסידן, 400 מ״ג לליטר, כמעט כמו גבינה.

המפעל עצמו נמצא במקום פסטורלי ובצמוד אליו יש מסעדה כפרית, אותנטית וסופר טעימה בפשטותה הנקראת Masseria Masseria delle Sorgenti Ferrarelle. פיצה מטאבון עצים כמו שפיצה אמורה להיות, שנגזרת במספריים, מגיעה לוהטת לשולחן, פסטה עגבניות ופרמז׳נו ריג׳יאנו אורגינל, עוגת תפוחים מסורתית וזהו. לא היה צריך מעבר לזה. חומרי גלם טובים עשו כאן את העבודה.

לקראת הערב ביקור בגמברינוס, בית קפה עתיק מוכר אך די מיושן, רווינו את צמאוננו עם אפרול שפריץ וניגרוני וגם כמה קינוחים, זאפשר לוותר עליהם שם ולאכול אותם במקומות טובים יותר.

מיד לאחר מכן שמנו פעמנו לפיצרייה שלפי מדריכנו האיטלקי נחשבת מספר 2 בעולם

שמה - Diego Vitagliano Pizzeria

הועמסו לנו על שולחן לפני הפיצה סופלי, שאלה כדורים מטוגנים עם מגוון מילויים, היה מוצלח אחד ממולא ספגטי, מלא בשום וקיבל קראסט קורנפלקס, יציאה טובה. היה גם מקלות בצק של פיצה מטוגנים עם זילוף רוטב עגבניות ועלי אורוגולה. ולפיצה- כל אחד בוחר לעצמו מגש ממגוון היצירתי שיש בתפריט.

אז דגמנו פיצה קרבונקה ופיצה עם פסטרמי עליה, ואחת עם בורטה ודבש וגם מרגריטה קלסית בשביל לאזן את עומס התוספות. בצק הפיצה סופר אוורירי, ענן במלוא מובן המילה, התוספות לא מכבידות מידי, למרות שהגעתי לפיצה כבר עם בטן עמוסה, סה״כ פיצה מצויינת, למרות שהסובבים אותי אמרו שבצהריים… הפיצה מהטאבון עצים הייתה יותר טעימה ויש משהו בדבריהם, היא הייתה גם פיצה משגעת.

למחרת בבוקר עשיתי עם עצמי סיבוב בעיר על אופניים חשמליות, ליקטתי מבית קפה קטן שני סוגי ספוליטאלה, הקלאסי והמוכר- מדופדף בעלי בצק דקיקים ופריכים וממולא בקרם על בסיס סולת ותפוז. יש עוד סוג ספוליאטלה מסתבר, יותר עוגתי, בצק שמרים זמגיע חם עם מילוי דומה. דגמתי גם בבא- א- רום, מאפה שאני מאוד אוהב, עוגת ספוג ספוגה במי סוכר ורום, טעים טעים, ממש לשתות את המאפה הזה הספוג במתוק מתוק הזה.

אם רוצים לאכול ספוליאטלה טוב אז הנה הכתובת המומלצת והפופולרית 

בנאפולי-  Sfogliatelle Attanasio unica sede

שמנו פעמנו לכיוון יקב נחשב, טובל בירק מסביב, ממש הגליל המערבי, למה להגיד טוסקנה.

הדבר המרשים שם הוא החדר טעימות יין.

חדר מרשים שהרבה חלונות מסביב לצםות החוצה לנוף ההרים, החדר בנוי כישיבה מדורגת של אמפי כביכול, עם כסא ושולחן פרטי לכל טועם, כוסות יין, מרקקה ונשנושי קרקרים לכל אחד. טעמנו כמה סוגי יינות ומשם למסעדה שצמודה באותו מתחם של היקב. מטבח פתוח ומתוקתק, נקי ומצוחצח, ישיבה גם כן במסעדה מול נוף הרים שמסביב.

בנו לנו תפריט טעימות, עם כמה מנו. טובות מול כמה מנות מוזרות, כגון פרוסות של קרפצ׳ו בקר מונחות אחת על השנייה, הם היו יחסית עבות לקרפצ׳ו, איולי וכמה עלים ליד ופשוט מורידים שכבה שכבה של בשר ואוכלים. ריזוטו לא עשיר במיוחד בפרמז׳ן וחמאה ומעל קרפצ׳ו של שרימפס קר, די מוזר. אם זאת, הגיע פילה בקר טוב, וקינוח בבא עם פירות טריים שהיה מצוין.

למחרת, שיט לקאפרי-

לקאפרי צריך להגיע עם בת/ בן זוג, היא רומנטית, היא יפה ופסטורלית יחד עם זה היא יוקרתית ויקרה. שלל חנויות מותגים מובילים יקרים ומוגזמים במחירים ברחוב הראשי.

 אך יחד עם זאת, ישנן חנויות פשוטות יותר , מסעדות קלילות, מקומות לצלם בהם נופים משגעים וגלידריה אחת משגעת שנקראת Buonocore Gelateria Pasticceria Gastronomia e Tavola Calda

קודם כל המיוחד בגלידריה שאת הגביע וופל מכינים במקום לפי הזמנה, מגיע חמים ונעים, לקחתי גלידה מצויינת מתובלת היטב עם שוקולד, קינמון וקליפות תפוז, לכל חובבי השוקולד תפוז.

היינו במסעדה שכל הסובב אותה הוא עצי לימון, עצי לימון וביניהם שולחנות המסעדה, ערימות לימון על השולחנות, הלימון מייצג את קאפרי ואת כל איזור אמלפי שמשם הגיע משקה הלימונצ׳לו.

במסעדה אכלנו ארוחה קלאסית של פסטה עם פירות ים, סלט קפרזה, ובופה של קינוחים ופירות שמעמיסים כמה שרוצים.

למחרת עשינו סדנת פסטות ופיצות עם שף מסעדה על מקום גבוה באי, רגע לפני שחזרנו חזרה לנאפולי ומשם הבייתה.

אז חו״ל של פעם ראשונה של הזמן האחרון, עכשיו נשאר לשכנע את שירי להשתחרר קצת ולצאת מהבית ליעד הבא...